אמנות מצעצועים

שיח הגלריה בבית מאירוב לתערוכה "צעצועיזם" היה עמוס וגדוש, אולי זו האישיות הצבעונית והמרתקת של האמנים שמשכה אליה חברים רבים ואולי העובדה שמזמן לא לקחנו את הצעצועים שלנו כל כך ברצינות.המרחק הדק בין השלט "נא לא לגעת" שהודפס צבעוני ושמח על הרצפה, מגדר את המרחק מהצעצועים השבורים שהגיעו לתחנתם האחרונה וקיבלו מקום בהיכל התהילה של טל וגיל. האם אלו עדיין צעצועים שיש לגעת בהם או שמרגע שהפכו ליצירת אמנות חלה עליהם הרצינות התהומית המאפיינת כל כך את המבוגרים שחושבים שהם חשובים מכדי לשחק?

גיל ריבה מספר שטל הגיעה אליו בנקודה בה הוא היה כבר שבע מהצלחות, כשהוא לא ידע מי הבלון הפורח הבא שינצנץ לו בחלון והוא בכלל שונא בלונים כי הם מכילים אוויר אצור ושאיפות וחלומות ואז מתפוצצים בקול רעש ותרועה. את היצירות שלו הוא מתאר כפרי עבודה של 4 חודשים בלבד מרגע שאמר כן לתערוכה. אבל הן רחוקות מלהיות אמנות בוסר, למעשה הן נראות כאילו היה לו אוצר בלום בממד המרתף שרק חיכה שמישהו ישים עליו את האצבע וישלח אותו לאוויר העולם.

שדרת הקנדי לייטס (ריבה) מצד אחד, הפרעות האכילה שלי. מצד שני, המשיכה העזה לקופסאות אור עם הפתעות מתוקות. כמו מקרר. בשעות קשות. בחושך. כל לילה. מגיל ארבע החלום שלי לעצב חלונות ראווה מוארים, רצוי לחנויות ממתקים, ועד היום עוד לא מצאתי את הזמן המתאים או את בעל החנות המתאים שיאפשר לי להתפרע לו בחזית.את טל הוא מתאר כאמנית מוערכת שהייתה מוכנה לקחת סיכונים ולעבוד איתו, אשה מכילה ואולי זוהי ההגדרה האמיתית לסדרה "הגיבורה"

מתוך הסדרה ״הגיבורה״. טל טנא צ'צקס
"גיבורה היא זו הכובשת ואינה כובשת את יצרה, שמתמסרת, חושקת וסוערת, מעזה. נאמנה לתשוקות וללהט, שקופאת על מקומה. שצוחקת בקול גדול עד לב השמיים, ובשקט בוכה ובוכה ובוכה.
גיבורה היא היד המושטת, המתפשרת, המוותרת (לפעמים גם על עצמה). היא נשארת. נאמנה. נופלת וקמה, נחושה וממשיכה."צעצוע הוא חפץ או אובייקט שמשמש לשעשוע, או למטרה משחקית, דמיון וחוויה" אומרת צ׳צ׳קס, "המשחק בצעצוע הוא חוויה פתוחה וחופשית, המאפשרת התבוננות, ממציאנות, ביטוי ושיקוף עולם מציאותי או פנטסטי, לכן הוא גם טעון בבחירה רגשית, בשייכות והזדהות.

הצעצוע הוא לא רק החומר שממנו הוא עשוי, הצבע, המרקם והמקום ממנו בא, אלא גם כל ההקשרים שאנחנו גוזרים ממנו לרבות ייצוגו, מהותו והפונקציה שהוא משמש עבורנו".
על אף שהוא מתויג כחפץ של ילדים, הצעצוע מדבר בשפה אוניברסלית חוצת גילאים ומעמדות ולכן הוא מאפשר לנו לעבד חוויות והקשרים טעונים באופן אינטואיטיבי, הומוריסטי, בלתי מתווך, נטול היררכיות, טיפולי ומרפא. הצעצועים מאפשרים לנו להתבונן על העולם מעיניים של ילד, להמציא עולמות, לדמיין, לחלום ולהאמין שהכל אפשרי!"הנושאים המטופלים בעבודות המוצגות בתערוכה נוגעים בכל קשת הקודים החברתיים – תרבותיים" אומר ריבה, ״מותר ואסור, ילדות והורות, טקסיות והנצחה, גרוטסקה ומסורת, דת ואמונה, חדש וישן, mass market מול one of a kind.

מצפה בלונים – מיצב של 12 צלחות שלוליות בלוני נצח מצופים. בשיח גלריה מספר גיל שבסתר לבו האמין תמיד שבכל בלון יש חלום שיכול להתגשם, אם רק לא נפוצץ אותו. בתור ילד חלם שימציאו בלון שנשאר לנצח. ושכל שהחלומות שלו יתגשמו. כמה לאצור ולכמוס לעד את משאלות האוויר שנשף לתוכם עד שהבקשה שנצורה בגומי תתגשם.התערוכה נוגעת בהיבט הפרטי והציבורי, בעידן שבו מתערבבת צרכנות ה"הכל בשקל" והמחזור עם הכמיהה לשימור והנצחה".

השפם של טלי (צ'צ'קס)
מחווה לסדרת הצילומים של פיליפ הלסמן ״השפם של דאלי״. פיליפ הלסמן, צלם צרפתי מוערך, צילם בשנות ה-80 סדרת פורטרטים של סלוודור דאלי. לסדרה הוא קרא ׳השפם של דאלי׳. בעקבות הלסמן, דאלי והצילומים יצרה צ׳צ׳קס את הסדרה שלה – ׳השפם של טלי׳.בטל יש קסם מיוחד, היא לוקחת את הצעצועים שלה ברצינות תהומית, אותה רצינות שאנחנו מעניקים ליום עבודה במשרד, היא זוכרת איך מתמסרים למשחק באמת, אני במקרה הטוב זוכרת לפרקים איך זה הרגיש להיות ילדה וגם את זה אין לי באמת אפשרות לשחזר.אני יודעת שאסור לגעת ובטח לא להישען (סליחה,גיל) אבל היא כל כך רצתה לראות איך נראיית ההשתקפות שלה בכל כיוון, ובעיני הגדולה האמיתית של יצירת אמנות היא כשהיא מתחילה ליצור את האינטרקציה עם הצופה. כמובן שגם קצת כתר מזהב אף פעם לא מזיק לאווירה.שטיח בובות הפרווה הקסום הוא יצירה של טל והוא גם ניתן לרכישה בסטודיו שלהושיתוף פעולה מוצלח עם מילגה הוליד פוף גדול ענק וצבעוני שהילדים אהבו לשבת עליו,לנסות לקפץ בעין רואים, או סתם לשכב בנחת לסלפי כאילו מקרי ברקע צבעוני במיוחד. בתחילת התערוכה מספרת טל שהפוף היה מגודר לשמירה אבל היה קשה למנוע מהקהל לנסות להגיע ולמצוא את עצמם בתוך היצירה וזה אני מניחה הקסם האמיתי שאופף את כל התערוכה.